הישראלים התרגלו לחשוב על סבבי לחימה ולהתאכזב, אך מבט על המערכה מול ארגון הטרור הרצחני חיזבאללה ובעזה מגלה גישה אסטרטגית חדשה: ישראל זנחה את מודל "תורת הסבבים" המסורתי, שבו לחימה קצרה מביאה שקט זמני אך מחזירה את הצדדים לנקודת המוצא, לטובת "תורת השלבים". בגישה החדשה, גם כאשר לחצים בינלאומיים ואמריקאיים כופים עצירה או הסכמי הפסקת אש זמניים ולא נוחים, המערכת הישראלית אינה מוותרת ואינה חוזרת לאחור.
1+נקודת הסיום של השלב הקודם הופכת לנקודת הזינוק של השלב הבא. העצירות המדיניות שכופים עלינו האמריקאים (בטעויות חוזרות ונשנות של הצמד ג'ארד קושנר וסטיב וויטקוף) משמשות אותנו להתארגנות ולצבירת לגיטימציה. כשהצמד נכשל בתוכניתם והאש מתחדשת, כמו באירועי מרץ 2026, צה"ל ממשיך להתקדם מאותה נקודה שבה עצר, תוך העמקת ההישגים. המגמה המסתמנת היא שבכל שלב לחימה נוסף צה"ל מרחיב ומעמיק את רצועת הביטחון שתפס וטיהר בתוך לבנון, תוך דחיקת קו המגע צפונה.
משרד הביטחון בהובלת שר הביטחון מוביל שינוי דמוגרפי ומבני בדרום לבנון: הפגיעה חסרת התקדים בתשתיות הטרור ובהריסת הכפרים ששימשו כמוצבים קדמיים הביאה לעקירת מאות אלפי תושבים מדרום לבנון, שאין להם יותר לאן לחזור. חיזבאללה כבר לא יהיה "צבא הטרור החזק בעולם"; גם אם ישמר יכולות הטרדה מסוימות בעידוד איראני, הוא חווה התרסקות של שדרת הפיקוד, אבדות כבדות בנפש, ושפל חסר תקדים בלגיטימציה הפנימית בתוך לבנון.
1+גם אם הנשיא דונלד טראמפ יעצור אותנו שוב, לנוכח הפנטזיות של סטיב וויטקוף, מגמה זו לא תימשך זמן רב. ישראל תחזור ל"תורת השלבים" שצפויה להמשיך לשחוק הדרגתית אך בעקביות את נכסי חיזבאללה, עד לנטרול משמעותי של האיום האסטרטגי על צפון ישראל. תהליך זה יימשך עד להסרת האיום באופן מלא, ובינתיים באופוזיציה ימשיכו ללגלג.
