היום יכנס האלוף רומן גופמן לתפקידו כראש המוסד. מה שהיה אמור להיות אירוע ממלכתי ומאחד, הפך בחודשים האחרונים לזירת התגוששות פוליטית ומשפטית שהתנהלה על גבו של אדם שהקדיש למעלה מ-30 שנה מחייו לביטחון מדינת ישראל.

אלא שלא מדובר רק בפגיעה אישית בגופמן. מדובר גם בפגיעה במעמדו של אחד המוסדות הביטחוניים החשובים, המקצועיים והנערצים ביותר במדינת ישראל. ארגון שבמשך עשרות שנים פעל הרחק מאור הזרקורים, מתחת לרדאר הציבורי והפוליטי, והצליח לשמור על מעמד קונצנזואלי בחברה הישראלית.
המאבק על מינויו של רומן גופמן לימד אותנו שבישראל של 2026 כבר אין פרות קדושות. לא המוסד, לא מי שמופקד על ביטחון המדינה ולא מי שהקדיש את חייו לשירותה. הכול מותר בשם הפוזיציה.

והוא גם לימד אותנו שיעור חשוב הרבה יותר, מי הריבון האמיתי במדינת ישראל. מהייעוץ המשפטי לממשלה ועד בג”ץ, מערכת המשפט הפכה בפועל לגוף שלא רק מפרש את החוק, אלא גם קובע, מכריע ומחליף את שיקול דעתם של נבחרי הציבור.
לצערי האלוף רומן גופמן נכנס לתפקידו עם משקולת על כתפיו מול פקודיו ומול מקביליו בארגוני הביון בעולם. אין לי ספק שהוא יידע לזקוף קומה במהירות, להתגבר על הקושי שיצרו מולו ולהתמקד בדבר החשוב באמת – ביטחון ישראל. וכעת, כשהסאגה הזאת מאחורינו, הגיע הזמן שהמוסד יחזור לצללים. זו אחת המשימות הראשונות שיידרש רומן גופמן לבצע עם כניסתו לתפקיד.

בשנים האחרונות עובר המוסד תהליך לא טוב. יותר מדי פרטים נחשפים, יותר מדי מבצעים מגיעים לכותרות ויותר מדי דברים שפעם היו נשארים בתוך הארגון מוצאים את דרכם החוצה.
לא אחת אנחנו נתקלים במקרים בהם מבצעים מיד עם סיומם זוכים לכתבות במוספי סוף השבוע . אגפים, יכולות ופעילויות שבעבר נשמרו תחת מעטה חשאיות כמעט מוחלט הופכות לחלק מהשיח הציבורי כעניין שבשגרה.

אנשי המוסד, ממפקדיו ועד אחרון לוחמיו ואנשיו, גדלו על תרבות של חשאיות. היום הם פותחים עיתון או אתר חדשות וקוראים על דברים שחייבים להישאר בצללים רבים מהם מרגישים שמשהו השתנה, ולא לטובה. לצערי יותר מדי קווים אדומים נחצו, כשארגון הביון החשאי החליט לייחצן את עצמו לדעת.
המוסד אינו זקוק ליחסי ציבור. המוניטין שלו נבנה במשך עשרות שנים של עשייה חשאית, נועזת ומוצלחת. הוא הפך לאחד מארגוני הביון המוערכים בעולם לא בזכות מה שנכתב עליו, אלא בזכות מה שעשה.

מדינת ישראל עדיין נמצאת בעיצומה של מלחמה והאתגרים הביטחוניים הרבים שעומדים בפניה רחוקים מלהסתיים. מול מציאות כזו, מה שנדרש מהמוסד הוא את מה שיש לו תמיד – תחבולה, יצירתיות עשייה חשאית ופחות שיווק ופרסום
אני מאחל לכולנו שבשנים הקרובות פשוט נפסיק לשמוע על המוסד. לא משום שהוא יעשה פחות, אלא משום שהוא יחזור לעשות את מה שהוא יודע לעשות טוב מכולם – לפעול בצללים.
