לצד השבחים שחלק לראש המוסד היוצא דדי ברנע, רה"מ חש תחושת החמצה בנוגע לביצועי הארגון בשתי המערכות האחרונות מול איראן, ובייחוד במבצע שאגת הארי. התחושה הזו, שאינה רק נחלתו של נתניהו, נוגעת בעיקר לסוגיית ערעור המשטר האיראני, אך גם לכך שהמוסד לא בלט מספיק, על פי הגרסה הזו, במלחמה מול איראן.
1+מנגד, חשוב לומר: בניגוד לפרסומים שונים, ברנע מעולם לא הבטיח לנתניהו או לנשיא טראמפ שהמשטר האיראני יופל בתוך זמן קצר, ולוח הזמנים של המוסד דיבר על מערכה שתימשך הרבה מעבר ל"שלב הקינטי" (שלב ההפצצות) של המלחמה, עד שיושג היעד של שינוי המשטר.
בנוסף, מלכתחילה היה ברור שצה"ל ואמ"ן יובילו את המלחמה באיראן, מאחר שבהגדרה – המוסד פועל בעיקר בין המלחמות וצה"ל הוא שמנהל מערכות בקנה מידה גדול. המוסד הוא "ארגון בוטיק" שכוח האדם שלו קטן בכמה סדרי גודל מזה של אמ"ן, ותפקידו לסייע בפעולות איכות.
1+למרות זאת, בדרג המדיני – הן בירושלים והן בוושינגטון – קיימת תחושה שבשלב הזה ניתן היה להיות קרובים יותר ליעד של שינוי המשטר באיראן. לא כל האשמה לכך מוטלת על המוסד – כך למשל, התוכנית לפלישה של צבא כורדי לאיראן חוזל"שה ברגע האחרון על ידי הנשיא טראמפ בעקבות לחץ שהפעיל נשיא טורקיה ארדואן, והייתה עשויה לשנות את התמונה.
כך או כך, תחושת ההחמצה הזו היא חלק ממה שהניע את נתניהו להביא למוסד ראש חדש מחוץ לארגון, בניגוד לעמדתו של ברנע שרצה למנות את סגנו. רה"מ רוחש אמון מלא לגופמן, מאמין שהוא יבצע בדקדקנות את הנחיותיו, ושהוא יוכל למצות בצורה טובה יותר את היכולות שאצורות במוסד ולבנות יכולות חדשות לערעור ולהפלת המשטר האיראני – מטרה שישראל ממש לא ויתרה עליה.
